Back

 

בתחילת קיץ 2002 נסענו לנופש קצר לגרמניה, כשבכוונתנו לבקר הפעם ביער התורינגי,מקום ילדותו של דני. לקחנו מלון למספר ימים בדרום חבל הארץ, בעיר זול, ומשם טיילנו בכל יום במספר עיירות באיזור, כל עיירה והייחוד שלה. בקרנו אצל מנפחי זכוכית בבתי המלאכה שלהם,  ונהיננו ממלאכתם שמפרסמת את האיזור. היער מקסים, ונהנינו ממזג אויר מצוין .בקרנו גם בעיר התאטרון מיינינגן, שהיא מקסימה  לעצמה, ובמקום תאטרון אכלנו במסעדה חביבה ליד באר עתיקה.

 

בדרך חזרה ליינה, בקרנו בעיר אייזנך, שבנוסף היותה יפהפיה, בלב היער הירוק, גאה היא בהיותה שכנה לטירת וורטבורג המפורסמת בשל היותה מקום מפלטו של מרטין לותר מרודפיו, ואשר שם תרגם את התנ''ך לגרמנית. אייזנך עצמה היא עיר הולדתו  של יוהאן סבסטיאן בך, בשנת 1685. גם לותר בילה את ילדותו בעיר זו.

מטרת בקורנו באייזנך היתה לפגוש את חברות מועדון ה-סורופטימיסט של עיר זו,(ראה קישור.)

הפעם לא בקרנו בחלק התיירותי של הטירה, אלא רק במלון המפואר שאליו הגיעו בו ביום כל ראשי הממשלות של חלקי גרמניה. אנחנו נשארנו רק לארוחת צהריים מצויינת, ואז המשכנו לקפה בוילה המקסימה  של אחת החברות בחלק יפה ושקט של אייזנך. לאחר  נהבטחות להמשך קשר, המשכנו בדרכנו לעוד יומיים ביינה.

לחץ כאן לתמונות מיער תורינגיה

 

ביינה, אליה אנו מגיעים כמעט כל שנה, כאל עיר-קשר לטיולים נוספים, בלינו עם חברים ותיקים, ואז המשכנו לדרזדן.

בדרזדן היינו לפני מספר שנים, לילה אחד בקור מקפיא, וכבר אז ראינו איזו עיר יפה וידידותית היא, והחלטנו לחזור אליה.

בעיר זו שהינו הפעם  שלושה לילות. ביום הראשון, שבו עדיין האירה לנו השמש פנים,  יצאנו בטיול רגלי לכוון העיר העתיקה. מדדנו אותה מכל הכוונים, וראינו את השחזורים של כל אותם בנינים נהדרים שנהרסו במלחמת העולם. כידוע, נהרסה דרזדן כמעט עד היסוד  כנקמה על הריסתה  של קובנטרי באנגליה ע''י הגרמנים, באותה מלחמה. עם פרוץ השלום, נתהדקו  היחסים עד כדי כך, שה''גרמנים הצעירים'', ובראשם בני דרזדן, בנו בקובנטרי קתדרלה  חדשה ומודרנית, על חורבותיה של הקתדרלה הישנה, שנהרסה כליל מלבד  מגדלה, שעומד עקום, כמו מגדל פיזה. במקביל עוזרים בני קובנטרי, להקים מחדש את  ה ''פראואן-קירכה'' (כנסית הגבירה). כמו כן נמצא שחזור ארמון האציל השליט בתנופה גדולה.

למחרת בבקר יכלנו ביתר קלות ליהנות מסיור העיר שלקחנו. יצאנו באוטובוס, משם ברכבל ולבסוף בסיור בספינת נהר מסביב לעיר, מתחת לגשרים.

יום לאחר מכן, יצאנו לכוון עיר החרסינה מייסן, שהמוצרים שמיוצרים בה היו תמיד מהיקרים ביותר בעולם, וקשטו את ארמונות המלכים והשועים באירופה.

נסענו לשם ברכבת, סובבנו בעיר, ולדאבוננו החרסינה היחידה שמצאנו (ואולי רצינו לקנות משהו קטן כמזכרת,), היתה... תוצרת סין!

באותו ערב, כשהגשם כבר ירד, הגיעו אלינו למלון  5 חברות מועדון הסורופטימיסט של  דרזדן,(ראה קישור), וגם כאן, כמו באייזנך התקבלנו בשמחה רבה, בידידות והמון רצון לדעת.


לחץ כאן למספר תמונות מדרזדן ומייסן

 

ללייפציג הגענו ביום ששי ה-7 ליוני, לשני לילות אחרונים. זה ביקורי השלישי בעיר זו. יש לי אליה רגש מיוחד, שכן אמא  שלי בילתה שם את שנות נעוריה, מגיל 15 ועד נישואיה לעיר הקרובה קמניץ, שם נולדתי. בניגוד לקמניץ, לייפציג, עירו של בך, היא עיר  שמרכזה העתיק יפהפה, וששופצה מחדש  לאחר נפילת החומה.

חברו הטוב של סבי בנה בלייפציג את ''הבית הגבוה''  , בן 10 הקומות שעל גגו העתק השעון והאנשים המכים את  השעה על תוף גדול (העתק מוונציה) , ובו הקים את הבנק שלו, ''בנק כרוך'' (הלא הוא אותו מר כרוך שהקים בירושלים את מלון הולילנד, ותבנית בית המקדש...), וששם עבדה אמא עד נישואיה.

בלייפציג תפס אותנו הגשם, אך זה לא הפריע לנו לטייל ולצלם. אחרי הצהריים נפגשנו שוב, הפעם לקפה , עם חברות המועדון של לייפציג.(ראה קישור).ושוב , כבשתי הפגישות הקודמות, נרגשנו מקבלת הפנים החמה והאוהדת.

היום האחרון שלנו בגרמניה שמש כיום סיור, צילום, ולבסוף  נסיעה ארוכה ומתישה הביתה.


לחץ כאן למספר תמונות מלייפציג