בס"ד

קטע בעתון "הצופה"  ליום הולדתו ה-80 של אבי, נכתב ע"י  העתונאי א. צבי גבעון :

 

ד"ר ברוך פרידמן - חסיד
חלוץ ומחנך לגבורה

הרב ד"ר חיים ברוך פרידמן, "בוב"- כפי שהוא מכונה בחוג מכיריו וידידיו מזו שנים- חגג בימים אלה, בחוג המשפחה, את יום ההולדה השמונים.

מיזוג נדיר של חסידות-חלוציות וחינוך שולבה באישיות מופלאה זו, העומדת בשורה אחת עם "המרדן הקדוש" ר' שמואל חיים לנדוי ז"ל והרב האדמו"ר החלוץ הרב ישעיהו שפירא ז"ל. גם קרוב משפחה ייבדל לחיים ארוכים בעל היובל, שלמרות גילו עדיין עומד בשיאו, ברעננותו ובכושרו ללמוד וללמד, לחנך ולהשפיע.

  ברוך חיים פרידמן נולד בשנת תר"ס (1900) בסדיגורה שליד צ'רנוביץ וגדל בחצר אבותיו האדמו"רים מסדיגורא. אביו היה ר' שלום יוסף, בנו השני של האדמו"ר ר' ישראל מסדיגורא, שלום יוסף ששימש אח"כ כאדמו"ר מצ'רנוביץ.

אמו הייתה בת האדמו"ר ר' ברוך מויז'ניץ'  -ועל שמו הוא נקרא-ואחות האדמו"ר ר' ישראל מויז'ניץ. הוא מצאצאי המגיד ר' דב-בר ממזריץ' ושל נינו של זה,

ר' ישראל מריזין , מייסד השושלת, אליה משתייכים האדמו"רים מסדיגורא צורטקוב , הוסיאטין וכ'ו. יש לברוך פרידמן נוסף לזכות האבות, זכות עצמית.

כי בר אבהן הוא מבחינת מעשה אבות סימן לבנים ובני בנים.. כבן משפחה למשפחת רבנים-אדמו"רים יש איתו תורת בית אב ותורת בית רב והן מכוונות לא מעט אל מחשבותיו.

"נסיך" בחצר סבו

מגיל צעיר, על אף ילדות של "נסיך" בחצר סבו, העדיף שלא לבחור בדרך של האדמורות והשקיע את עצמו בלימודים, בעידוד אמו, עד גיל 18 בעזרת מלמדים ומורים פרטיים. אחר בחינות הבגרות הממשלתיות הרחיק לברלין. שם למד בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר, והיה תלמידו המובהק של הרב ישעיהו וינברגר ז"ל, ושכנו לחדר של מי שנעשה לאחד מגדולי דורנו הרב סולובייציק בבוסטון ארה"ב. במקביל גם החל לימודיו באוניברסיטת ברלין, אך כשהוסמך לרבנות, עבר לאוניברסיטת בון, בה למד בחוג ללימודים שמיים וזכה לתואר דוקטור לפילוסופיה. חברו, ללימודים שם היה שר הפנים והמטרה ד"ר יוסף בורג.

  עם סיום הלימודים- התורניים והכלכליים- החל לעבוד כמורה בביה"ס היהודי בקמניץ כבר אז היה "בוב" ציוני נלהב, פעיל ומדריך בתנועת הנוער של "צעירי המזרחי" בגרמניה. בלייפציג הכיר את רעייתו לאה (יולן) הירשלר, ילידת אייזנשטדט שבאוסטריה. נישואיהם היו גשר בין חסידות ומתנגדות. אביה היה הרב יהודה הירשלר, נינו של הפוסק הידוע בדורו הרה"ג יהודה אסאד, רב בדונא-סרדהלי.

  עם עלית משטר הנאצים בגרמניה הוצע לד"ר פרידמן באחת האוניברסיטאות באירופה קתדרה כמזרחן. אולם המאורעות בגרמניה הנאצית שינו את דרכו. הוא החליט במקום זה לצאת להכשרה של בח"ד (ברית חלוצים דתיים) לגרינגסהוף-רודגס. הוא העדיף את החלוציות לפני האקדמאות. אחרי תקופת ההכשרה עלה הזוג פרידמן ארצה והצטרף לקבוצת רודגס בכפר אברהם שע"י פ"ת. בוב הצטיין כעובד בפרדסים, בסלילת כבישים ובעבודות הבניין. כל זאת למרות שהגיע לשם כבר כרב מוסמך ומדריך נוער.

 
רשת "המזרחי"

והישיבות התיכוניות

בתקופה זו התחילה להתפתח רשת החינוך העצמי של "המזרחי" וכוחות מעולים להוראה היו מבוקשים. "בוב" נענה לקריאה לצאת לצפת ולשמש בהוראה בביה"ס היסודי של המזרחי בעיר הקבלה. יכול היה לקבל תפקיד המנהל אבל בענוותו טען, שהוא מסוגל להיות רק "מורה". אחרי שנתיים הועבר ד"ר פרידמן עם משפחתו לבת ים לניהול ביה"ס "תחכמוני", בי"ס היחידי אז במושבה, בת ים של אותה התקופה הייתה שונה בתכלית מזו של היום. בשנת תש"ג (1942) נקרא שוב לתפקיד חדש- לנהל את ביה"ס "מעלה" בירושלים שהיה אז מוסד של 12 כיתות. רבים מתלמידיו לשעבר אפשר למצוא בסגל האקדמאי של האוניברסיטאות השונות בארץ, במשרדי הממשלה בתפקידים בכירים, בעולם הרפואה ועוד.

  כמחנך הייתה לד"ר פרידמן דרך מקורית בהוראת התלמוד. הוא עורר את התלמידים לעבודה עצמית והעמיק את לימוד התלמוד ע"י מתן רקע היסטורי ומדעי כללי. במרוצת השנים עקב בקיאותו, חריצותו וניסיונו הרב בחינוך נתמנה למפקח בראשונה על בתי הספר היסודיים של זרם המזרחי.

  עם תום מלחמת העצמאות עברה המשפחה לחיפה עקב העברתו לפיקוח באזור הצפון מטעם אגף החינוך הדתי של משרד החינוך. כאן הצטיין כמפקח על בתי הספר התיכוניים והרבה שבחים נאמרו עליו מפי עמיתיו מתקופה זו. הוא דחה הצעה לנהל את האגף הדתי במשרד החינוך לאור הצורך שוב לעקור ולחזור לירושלים. בעבודתו כמפקח היה חבר בועדות השונות, כגון בועדה שהחליטה על תכנית הלימודים. ד"ר פרידמן הוא ממניחי היסוד לתכנית הלימודים במחשבת ישראל.

  היה פעיל גם במה שנוגע למקצוע ההיסטוריה. מראשי מרכיבי מבחני בגרות בצורותיהם השונות, בעצמו בחן אלפי תלמידים. "בוב" הוא גם אחד ממניחי היסוד של הישיבות התיכוניות.

  ע"פ עבודה בכתובים העדיף עבודת שדה ועשייה בשטח. את הידע שהנחיל לאחרים עשה באמצעות שיעורים והרצאות ולא בכתיבת מאמרים. הוא לא אהב ולא אוהב עד היום לכתוב מאמרים ולהוציא ספרים, אם כי יכולתו בכך. לא פעם העיר "כותבים יותר מדי" (יתכן שגם כתיבת מאמר הערכה זה, הוא בשבילו- האיש הצנוע והנחבא לכלים- יותר מדי ואתו הסליחה!) הוא מבכר את העבודה המעשית ע"פ העבודה התיאורתית. נוסף על נחלת אבות של תורה והשכלה הוא מצטיין ב"הצנע לכת", שקט בדיבורו ושקט בהופעתו.

בשליחות ממלכתית

שנתיים גם מילא שליחות ממלכתית בחו"ל ביחד עם רעייתו שהיא בעצמה מורה ומפקחת על לימודי המלאכה, יצא לאנגליה, שם ניהל את אגף הכשרת המורים שב"גויז' קולג'" שבלונדון.

  בהגיעו לגיל הפרישה זכה להארכת תקופת עבודתו במשרד החינוך לעוד 3 שנים דבר שכבר נחשב נדיר ובלתי מקובל. עם פרישתו הסופית ממשרד החינוך לא זנח את מקצועו וקיבל משרת הוראה באוניברסיטה בחיפה, בבית הספר לחינוך, של למד עד השנים האחרונות.

  בכרמל המערבי מקום מגוריו הוא ממשיך בפעולותיו החינוכיות והציבוריות. בשכונה זו בי"כ נוסד באחד המבנים ששרדו מן המחנה הצבאי מתקופת הבריטים. ממניין אנשים צמחה באזור קהילה נכבדה וד"ר פרידמן הוא הרועה הרוחני של האזור, ורבים ממבקרי "בית הבראה ע"ש בנדורי" (מגידו) בהחלמתם סרים אל ביה"כ של הרב פרידמן להתבשם גם בימי ההבראה מדברי תורה ופרשנות השבוע, שהוא משמיע מידי שבת בשבתו. בנוסף לכך הוא ממשיך לתת שיעורים גם במקומות אחרים כגון בבית יולס החדש, שהוא בבית ההורים של יוצאי הולנד הסמוך ועוד.

  מתכונותיו הבולטות מתכונותיו הבולטות יש לציין הידע הרב וכושר הניתוח, צניעות להסתפקות במועט, נכונות מתמדת לעזור לכל וחביבות כלפי כולם. חוגים לא דתיים רבים מבקשים לשמוע מפיו הרצאות ושיעורים. ורבים מהם גם מבקרים בשיעוריו בביה"כ.

  ד"ר ברוך פרידמן משמש עד היום בשביל כל התלמידים הרבים שהוא העמיד, המכרים והמוקירים אותו, ובשביל אלה שעברו אתו ביחד במחיצתו, סמל של צניעות וענווה. אשיות אשר ממנה הפריחו נטעים רעננים להמשכת הרעיון של תלמיד חכם, חסיד, חלוץ ומחנך, תהווה גם להם מקור של סלילת דרך דרכו לרבים מאתנו.

  ביום חגו יבורך בשנות שלוה ברוכות הגות ומעש ויזכה להמשיך ע"י רעייתו הכבודה ומשפחות שתי הבנות במלוא כוחו בדרכו הברוכה הזאת עד מאה ועשרים שנה.     כה לחי!

 

 

 

 

הרב ד"ר ח.ב. פרידמן למנוחות:

הצפה יום ד' כב' חשוון 6.11.85

 

קהל רב ליווה למנוחות את המחנך הדגול הרב ד"ר חיים ברוך פרידמן שנפטר אחרי מחלה וייסורים.

  הארון הונח ברחבת בית כנסת הכרמל המערבי בחיפה שבו שימש כרועה רוחני ומגיד שיעור קבוע. במשך עשרות בשנים. על יד ביה"כ הספידוהו הרב הראשי וראש אב"ד בחיפה, הרב שאר- ישוב כהן שהעלה על נס את יחוסו של הנפטר מצאצאי בית הרוז'ין-סדיגורא ואת סגולותיו המיוחדות.

  ד"ר יצחק שפירא, מנהל בי"ס הריאלי בחיפה נפרד מן המנוח.

בבית העלמין בכפר סמיר נפרד ממנו גיסו ד"ר מאיר איילי ובשם התנועה אמר דברי פרידה קרוב המשפחה.

   ר' ישראל לבנון, יו"ר המועצה הדתית בחיפה שתיאר את מידת התפארת של הנפטר וכבעל חזון והגשמה בתהליך בניין א"י, המנוח הקדיש את כל ימי חייו להגשמת רעיון תורה ועבודה.

   בין המלווים היו בין השאר האדמו"ר מסרט-וישניץ, האדמו"ר מסדיגורא ת"א, רבנים מפקחים, מורים וידידים רבים מכל החוגים.

הניח אישה ושתי בנות, חתנים ונכדים. ע"י הקבר אמר קדיש חתנו אריה ביקל.

 

זיכרון להולכים

ד"ר חיים ברוך פרידמן ז"ל (שבעה למותו)

מאיר חובב, "הצפה" יום ג' כח' חשוון, 12.11.85

מכל המורים שלימדוני בכל מסילת חיי זוכר אני תמיד לטובה את ד"ר חיים ברוך פרידמן ע"ה, שנפטר בשבוע שעבר לבית עולמו. לשנת הלימודים תרצ"ח הגיע אלינו ל"בית וגן" שהפכה ל"בת ים", וארבע שנים עשה בביה"ס "תחכמוני". כל השנים הללו היה מחנך הכיתה שבה למדתי. השנים שנות מאורעות הדמים וערב המלחמה. מורים-דוקטורים היו לנו בשפע. כל אחד שמח אז על בדל מישרה שקיבל, שהבטיחה קיום כלשהו שכן המשכורת הייתה משתלמת אחת לכמה חודשים בלבד). לא קל היה לאותם המורים שבאו מן הגולה, מעולם האקדמיה, להסתדר עם אותם הצברים תלמידיהם. היה זה להם גם מאמץ נפשי ואינטלקטואלי קשה להוריד את עצמם אל התלמידים הצעירים היושבים לפניהם. עם ד"ר פרידמן באה כאילו לפתע איזה רוח חדשה. ראש לכל הוא לא היה עולה חדש, טירון בהוראה וזר לארץ ישראל.

  היה בנו של הרבי מסדיגורא, ומי שנועד לרשת את מקומו, אבל הוא נטש את החצר החסידית והלך לתחום ההשכלה הציונית. סיים לימודיו באוניברסיטת בון  בבלשנות שמית ועלה ארצה כחבר בקיבוץ רודגס שבפתח תקווה. בקבוצה עשה תקופה לא ארוכה ועבר משם להוראה בצפת ומשם בא אלינו לבת-ים. היה אח"כ מנהל ביה"ס "מעלה" בירושלים ובשנת תש"ח היה מפקח על החינוך הדתי במחוז הצפון עד צאתו לגמלאות.

  ד"ר פרידמן ניחן בכשרונות מעולים. היה תלמיד חכם במלוא מובנה של המילה. בקי בש"ס על בוריו. השכלתו הכללית רחבה ומגוונת ואת כושר תפיסתו קשה בכלל לצייר. וכשמורה זה נקלע לכיתת הזאטוטים מצא את הדרך לדבר אל הכיתה בשתי קולות. הוא לימד, דיבר והסביר בלשון המשתמעת לילדים, אלא שבמקום לרדת אליהם הוא נהג בנו כמבוגרים. קירב אותנו אליו. העלה אותנו. התייחסות שלו אל הילדים כאל מבוגרים הייתה דבר חדש בעולמנו. לא הכל קיבלו זאת והסתגלו לכך. ברם, מי שהייתה לו אוזן ונכונות לדבר, זכה לספוג הימנו הרבה הרבה ובכל התחומים. הוא "העביר את החומר" כמו שאומרים בסלנג של הוראה, אך בד בבד לימד אותנו לחשוב חשיבה עצמאית. הוא פיתח בנו סקרנות אינטלקטואלית ואת הדרך לעולם הספרים העצום. פיתח ערנות לכל המתרחש והנעשה בעולם, עם אמונה ואופטימיות מרובה. לימד אותנו את החובה שבמילוי כל חובה לאומית. איש ההגנה היה. לא אחת ראינוהו עם הרובה בידו כשהוא חוזר מן השמירה על המושבה, היישר לביה"ס. חינך לתרבות אמיתית, לא מזויפת ולא צבועה, אלא להליכות חיים ולאורחות חיים מתוקנות. וכל אלא בדוגמא אישית, בהערה עקיפה, כמסקנה מן השיעור הנלמד ולעולם לא בדרך של הטפה.

  שיעוריו היו חוויה לעצמה. לעולם לא בא לשיעור כשאינו מוכן אליו. עדיין רואה אני לנגד עיני את המחברת, שבה רשם לעצמו את דרך השיעור בגמרא, שהכין בהקפדה בבית. הבהיר את הסוגיא, עם שהמחיש את  כל הריאלייה הנוגעת אליה ואת הצדדים ההיסטוריים שניתן להפיג הימנה, כשהיו כאלה. כך היו השיעורים בתנ"ך. אפילו לימד אותנו בכיתה ח' של ביה"ס היסודי את יסודות ההנדסה והאלגברה. וכל זאת שלא לדבר על שיעורי ההיסטוריה שהוא חי אותם והחיה אותם. די אם אומר כי פעמים הרבה הלכתי לנופש לחיפה, לבית הבראה בנדורי (מגידו) של קופת חולים, שהוא גר מולו. כל זאת כל זאת כדי להימצא במחיצתו מס' ימים, ויותר מזה לשבת לפניו בשיעור למשנה בין מנחה למעריב, או ללוותו לשיעור בגמרא באוניברסיטה של חיפה, שבה לימד מספר שנים.

  זכיתי לשמור אתו על קשר במשך ארבעים ושמונה שנים. באתי לביתו בירושלים בעת לימודי בישיבה ולביתו בחיפה בעת שירותי בצבא. ולימים היינו נפגשים בחיפה ובירושלים. כשהוא מפעים אותי כל פעם מחדש בערנות ובסקרנות האינטלקטואלית שלו, במהירות התפישה שלו ובכושר הניתוח. כל פגישה אתו הייתה לי לחג, יצאתי הימנה נשכר וראיתי עד כמה כל אדם ואפילו הוא עצמו כבר סב לנכדים, זקוק למורה, או לכשנרצה, לרבי.

  קשה קשה לתאר איש סגולה זה, שהיה טוב לשמים יטוב לבריות, אוהב אדם ומאיר פנים לכל, שופע הומור ושמחת חיים- ועדיין לא ייתמו ימי השבעה להסתלקותו. הוא למנוחות, ומשפחתו ואנו עדת תלמידיו לאנחות. העולם נעשה לכולנו עצוב יותר בלעדיו.

            חבל חבל על דאבדין.