Back

מיכאל שיפר - איש עסקים ומשורר

מיכאל שיפר, היה, בילדותנו, סוחר מצליח בעיר האוניברסיטאית הקטנה ינה שבתורינגיה במזרחה של גרמניה
בעלותנו לארץ ישראל דאז, הוא הפך יצרן כוסות נייר לגלידה ולשמנת
בלבו, נשאר מיכאל, משורר ומלומד. למעשה חייו היו חיים כפולים, כשהוא מסתיר את נשמת האמן שלו מעיני כולם. רק לעיתים רחוקות מאד, כאשר משכו מישהו בלשונו, נכנס היה לשיחות על פילוסופיה וספרות עם בעלי ידע והבנה

בנעוריו, כתב מיכאל שירים ליריים רגישים בשפתו המאומצת, גרמנית. בידנו דוגמאות בודדות ביותר של פרי עטו. נראה לנו ששום תרגום לא יוכל להעביר לקורא את עוצמת הבעתו בגרמנית

מיכאל שיפר נולד כצעיר למשפחה בת תשע נפשות. הוא היה בן יחיד למשפחה בה היו רק בנות לפניו. הוא גדל בעיירה קטנה בגליציה, בשם ברזשקו
שם המשפחה שלו. היה למעשה שם אמו, שכן כמו רוב היהודים בעירות היהודיות, גם הוריו נשאו רק אצל הרב, ולכן לא קבלו את שם האב. אביו נפטר בילךדותו, ולכן לא הכיר מיכאל הצעיר את אביו, אלישע. אולם זכרונות עמומים של האוירה האנטישמית והפוגרומים בסביבה נשארו אצל מיכאל לאורך ימים

יוכבד, אמו של מיכאל,נשארה אלמנה צעירה ועליה נשאר כל עול הפרנסה של המשפחה, והצורך לדאוג לנדונית בנותיה מיכאל הצעיר, שהיה ילד מבריק במיוחד, למד קרוא וכתוב בכוחות עצמו, ובערך בגיל 7 שלחה אותו אמו לעיר הסמוכה, טרנוב, שם החל לעבוד כפקיד צעיר אצל בעל עסקים. האיש הזה, נשבה בקסמיו של הילד המוכשר ובעל הדמיון, וממש אימץ אותו. האמון שרכש לילד, היה כה גדול, שסמך עליו לכתוב עבורו מכתבי אהבה , שהיו כנראה מוצלחים במיוחד

מיכאל שלח את מרבית שכרו לאמו העניה, אולם לא נהג לבקרה לעיתים קרובות. בעל העסקים עודד אותו לקרוא הרבה, ועל ידי כך להרחיב את אופקיו. כשפרצה מלחמת העולם היה מיכאל עלם צעיר, שהחליט להתנדב לצבא, על מנת שיזכה לשרות צבאי יותר קצר משרות החובה. ליד הגבול היוגוסלבי הוא נפצע, התחבא במערה עד שנמצא וניצל. עם החלמתו, חזר לשרות הצבאי, והפעם לחזית הרוסית המזרחית, שם היה המצב גרוע הרבה יותר מאשר בחזית הדרומית. החיילים סבלו מהרעב ומהקור החורפי הנורא, ולכן משנפצע בשנית, הפעם בידו, שמח בודאי להגיע לבית החולים ולהשתחרר מיד אחר כך בסיום המלחמה

עכשיו החלה פרשת חייו הבאה. הוא החל לסחור במתכות יקרות ככסף וזהב ובמסעותיו כי רבו, הגיע לעיר הקטנה גרה, אשר בתורינגיה. שם פגש את אמנו, הציירת מליטה דיקשטיין.היא היתה יפהפיה, ואילו הוא איש גבוה ומרשים. את אהבתו אליה בטא במכתבי ושירי אהבה, אולם לדאבונינו לא נשתמר מאום משירים אלו

לאחר נשואיהם, ובעזרת הלוואה מאמה של מליטה,קנה מיכאל בית מידות ביינה, גרמניה,ובזמן קצר הפך לאיש עסקים מצליח. באותו בית גדלנו גם אנחנו במקביל היה מיכאל ספורטאי חובב, אהב לרכב על אפניים, ואף את נסיעותיו העסקיות בצע רכוב על אפניו

כך נמשכו חייו, אולם ב1933, בעלות הנציזם לשלטון, החלה האדמה בוערת מתחת לרגלי היהודים בגרמניה, במיוחד לבעלי האזרחות הזרה, ומאחר ולמיכאל היתה אזרחות פולנית, הוא נצטווה לעזוב את המדינה. בזכות היותו פצוע מלחמת העולם, קבל הארכה לשהייה נוספת, דבר שאפשר לו לארגן את מעבר המשפחה לארץ ישראל בצורה מסודרת.

בשנת 1946, התגרשו מיכאל ומליטה, ואילו הוא נשא לאשה את לוצי, שהיתה אשה נחמדה וצנועה, והם חיו באושר עד למותו בגיל 92
29-03-1982 ביום